Po raz kolejny w tym roku, IDAHOBIT ma kluczowe znaczenie społeczne. Pomimo pewnych postępów w ostatnich latach, widzę, że osoby LGBTQ+ nadal są ofiarami dyskryminacji, nienawiści, przemocy, stygmatyzacji oraz są narażone na długotrwałe cierpienia psychiczne. Radykalizacja, populizm i grupowa mizantropia ciągle narasta nie tylko w Niemczech, ale również w całej Europie. Nie wspominając już o nieustannie narastającym i utrzymującym się na bardzo wysokim poziomie antysemityzmie. Jednak to nie wszystko, w niektórych krajach europejskich oraz pozaeuropejskich tolerowana jest marginalizacja osób LGBTQ+, dopuszczalne jest również mordowanie osób queer. To mnie szokuje i złości i smuci. Co to za świat, pytam siebie po raz kolejny przerażeniem. Nie chcę być bezradny i bezsilny. Jednak kluczowe pytanie brzmi: co ja mogę zrobić? Jako część ludzkiej społeczności, jestem współodpowiedzialny za ten rozwój sytuacji. Jakie działania mogę podjąć, aby skutecznie przeciwstawić się tej powszechnej na całym świecie praktyce naruszania praw człowieka i jego godności? Zastanawiam się czy mogę ufać temu, co politycy i media rozpowszechniają na temat osławionego światowego uznania dla osób LGBTQ+? Jestem raczej sceptyczny w tej kwestii i w związku z tym przeprowadziłem kilka badań.
Dlaczego IDAHOBIT obchodzony jest 17 maja? Data "IDAHOTB" (Międzynarodowy Dzień Przeciw Homofobii, Transfobii i Bifobii) została wybrana specjalnie dlatego, że 17 maja 1990 r. WHO zdecydowała o zaprzestaniu klasyfikowania homoseksualności jako zaburzenia psychicznego, co było pierwszym znaczącym krokiem we właściwym kierunku.
Czym jest "IDAHOBIT" i co oznacza? Każdego roku decydenci polityczni, media i opinia publiczna stają przed ogromnym wyzwaniem, podjęcia pilnych działań mających na celu zwalczanie przemocy i dyskryminacji wobec osób LGBTQ+. Istnieje pilna potrzeba budowania integracyjnych społeczeństw, opierających się na różnorodności. IDAHOBIT nie tylko przypomina o potrzebie akceptacji i równości, ale równie wspiera działania społeczno-polityczne mające na celu wzmocnienie praw i bezpieczeństwa osób LGBTQ+.
Dzień "IDAHOBIT" (to samo znaczenie co powyżej, w języku polskim) został ustanowiony w 2004 roku. Jego celem było zwrócenie uwagi na trwającą przemoc i dyskryminację wobec lesbijek, gejów, osób biseksualnych, transpłciowych i interseksualnych, a także wszystkich nieheteronormatywnych zachowań seksualnych.
Ta kampania informacyjna jest prowadzona przez regionalne ośrodki, działające na rzecz praw osób o różnych orientacjach seksualnych, tożsamościach i cechach płciowych. Tworzy to sieć organizacji i inicjatywy na poziomie globalnym, regionalnym, krajowym i lokalnym. Również Rada Europy, zobowiązała się do działań mających na celu eliminację homofobii i transfobii w swoich państwach członkowskich.
Gdzie na świecie jest obchodzony IDAHOBIT - a gdzie nie? Według publikacji Focus online z 17 maja 2023 r., w ubiegłym roku "IDAHOBIT obchodzono w ponad 130 krajach na całym świecie, w tym w 37 krajach, w których homoseksualizm nienależnie od sposobu wyrażania jest nielegalny. Na całym świecie zarejestrowano tysiące inicjatyw, w tym małych i dużych. IDAHOBIT jest również oficjalnie uznawany przez niektóre kraje i instytucje międzynarodowe, takie jak Parlament Europejski oraz społeczności lokalne. Wiele agencji ONZ organizuje w tym dniu specjalne wydarzenia.
Określenie miejsca i praw dla społeczności nieheteronormatywnej, państwa wrogie LGBTQ+ na całym świecie uważają, że odpowiednie miejsca dla lesbijek, gejów, osób trans* i interseksualnych, to więzienia lub szubienice. Również kościoły i związki wyznaniowe, zwłaszcza w Rosji i niektórych krajach bałkańskich, nie stronią od homofobii i transfobii oraz potępiają osoby LGBTQ+ jako "tęczową zarazę" lub "podludzi" i wzywają do nienawiści.
Pary tej samej płci mogą obecnie zawierać małżeństwa w 13 krajach europejskich - ze wszystkimi prawami, z których korzystają również osoby heteroseksualne. Z drugiej strony istnieje jedenaście krajów, w których pary homoseksualne mogą zarejestrować swój związek partnerski, ale nie mają takich samych praw jak małżonkowie heteroseksualni. Sytuacja gejów i lesbijek w Europie Wschodniej jest szczególnie ponura: W Polsce, Ukrainie, Rosji, Mołdawii, Białorusi, Albanii oraz na Litwie zakazane są nie tylko "małżeństwa dla wszystkich" ale również zarejestrowane związki partnerskie. Osoby queer nie są również akceptowane w dużej części społeczeństwa, stanowią tabu, a nawet są zwalczane przez rządy licznych krajów. W wielu tych krajach osoby LGBTQ+ nadal żyją w ukryciu w obawie przed prześladowaniami i fizyczną agresją.
Spoglądając na światową mapę Międzynarodowego Stowarzyszenia Lesbijek i Gejów (ILGA) dotyczącą statusu prawnego lesbijek, gejów, osób biseksualnych, interseksualnych i transpłciowych na całym świecie (ILGA World Map), Fundacja Eddy'ego Hirschfelda znalazła 70 prześladujących państw z homofobicznym prawem karnym, w tym siedem państw, w których osobom LGBTQ+ grozi kara śmierci (Iran, Jemen, Mauretania, Arabia Saudyjska, Sudan, część Nigerii i Somalia). Istnieją również państwa muzułmańskie na Bliskim Wschodzie i w Afryce Północnej, które tworzą homogeniczny blok homofobiczny. Byłe kolonie brytyjskie często posiadają homofobiczne prawo karne, byłe kolonie francuskie, które albo zdekryminalizowały (Gabon, Madagaskar, Indochiny), albo zachowały kolonialne prawo karne (Liban, Senegal lub Togo) które kryminalizuje osoby LGBTQ+. Istnieje również tzw. Blok afrykański z homofobicznym prawem karnym w ponad 30 państwach (godny uwagi wyjątek: Republika Południowej Afryki, która służy jako wzór do naśladowania). 20 państw azjatyckich, które ścigają homoseksualistów i dziesięć karaibskich (anglojęzycznych) państw wyspiarskich, w których akty homoseksualne są ścigane. W wyżej wymienionych państwach IDAHOBIT z pewnością nie jest swobodnie celebrowany, a jeśli już, to tylko na własne ryzyko. Tylko 115 krajów uważa się za tolerancyjne lub bezpieczne.
Mój wniosek: Każda osoba, która staje w obronie praw społeczności LGBTQ+, musi stawić czoła różnym wyzwaniom, takim jak uprzedzenia, opór, brak zrozumienia, a nawet wrogość w społeczeństwie. Ja również potrzeba odwagi, empatii i wytrwałości, aby walczyć o równość i akceptację osób LGBTQ+ oraz bronić ich praw, zarówno w życiu prywatnym, jak i na arenie międzynarodowej. Ogólnie rzecz biorąc, postrzegam dzień IDAHOBIT jako ważną okazję do okazania solidarności, uwrażliwienia świadomości społecznej i zainicjowania zmian. Do każdego z nas należy aktywne stawanie w obronie praw i godności społeczności LGBTQ+ oraz wspólna praca na rzecz budowania społeczeństwa przeznaczonego dla wszystkich, w którym każdy ma równe prawa. Chciałbym, aby każda osoba LGBTQ+ na całym świecie, mogła odpowiednio świętować ten dzień! Nie rezygnujmy z walki o lepszy świat, każdy na swój sposób może przyczynić do walki o równe prawa i tolerancję, indywidualnie jak również w organizacjach lokalnych i zorganizowanych działaniach!
Zjednoczeni w różnorodności!
גם השנה, ליום הבין-לאומי נגד הומופוביה, ביפוביה וטרנספוביה (הבנ"ה) יש חשיבות חברתית רבה. למרות התקדמות מסוימת בשנים האחרונות, ניתן לראות כי אנשים להטב"ק+ (LGBTQ+) הם עדיין קורבנות של אפליה, שנאה, אלימות, סטיגמטיזציה וחשופים לסבל נפשי ארוך טווח. לא רק בגרמניה אלא גם ברחבי אירופה ממשיכות לצמוח רדיקליזציה, פופוליזם וגם מיזנתרופיה קבוצתית. כל זאת לצד ויחד עם עלייה קבועה בגילויי אנטישמיות.
וזה לא הכל - בחלק ממדינות אירופה והעולם הדרת ודחיקה לשוליים של אנשים להטב"קים+ היא נורמה חברתית מקובלת, רצח אנשים קווירים גם הוא. זֶה מזעזע אותי וגורם לי לכעוס ולעצב. איזה מין עולם זה, אני שואל את עצמי שוב באימה. שואל – ואיני רוצה להיות
חסר אונים.
אבל השאלה המרכזית היא: מה אני יכול לעשות?
כחלק מהאנושות, אני אחראי שותף להתפתחות הזו. אילו פעולות אני יכול לנקוט בכדי להתנגד למעשה הזה? להפרת זכויות אדם בכל רחבי העולם שהפכה למקובלת ומוסכמת?
אני תוהה האם אני יכול לסמוך על מה שאומרים לי הפוליטיקאים והתקשורת בנושא- אחרי ההכרה הרחבה שמתגלה בעולם לזכויותיהם וסיפוריהם של להטב"קים+ אני די סקפטי בנקודה זו ולכן עשיתי קצת מחקר.
מדוע יום הבנ"ה נחגג ב-17 במאי?
תאריך יום הבנ"ה, היום הבין-לאומי נגד הומופוביה, ביפוביה וטרנספוביה נבחר בשל כך שב-17 במאי 1990, ארגון הבריאות העולמי WHO, החליט להפסיק לסווג הומוסקסואליות כהפרעה נפשית, מה שהיה צעד משמעותי ראשון בכיוון הנכון.
מה הוא יום הבנ"ה ומה זה אומר?
מדי שנה, קובעי מדיניות, התקשורת והציבור עומדים בפני אתגר עצום לנקוט בפעולה דחופה כדי להילחם באלימות ואפליה נגד להטבק+. ישנו צורך דחוף לבנות חברות מכילות, המבוססות על גיוון.
יום הבנ"ה לא רק מזכיר לנו את הצורך בקבלה ובשוויון, אלא גם לתמוך בפעילויות חברתיות-פוליטיות שמטרתן ביצור הזכויות וחיזוק בטיחותם של להב"קים+.
יום הבנ"ה נוסד בשנת 2004. מטרתו הייתה לעורר תשומת לב לאלימות המתמשכת והאפליה נגד לסביות, הומואים, אנשים ביסקסואלים, טרנסג'נדרים וטרנסקסואלים, כמו גם כל האנשים שאינם הטרונורמטיים בהתנהגותם המינית.
מסע הסברה זה מבוצע על ידי מרכזים אזוריים הפועלים למען זכויות אנשים עם נטיות מיניות, זהויות מיניות ונראות-מינית שונים. מסע זה יוצר רשת של ארגונים ויוזמות ברמה גלובלית, לאומית, אזורית ומקומית. גם מועצת אירופה התחייבה לנקוט בפעולה כדי למגר הומופוביה וטרנספוביה במדינות החברות.
איפה בעולם נחגג יום הבנ"ה - ואיפה לא?
על פי הפרסום של פוקוס אונליין ב-17 במאי 2023, בשנה שעברה נחגג יום הבנ"ה בלמעלה מ-130 מדינות ברחבי העולם, כולל 37 מדינות שבהן הומוסקסואליות, בכל ביטויה, אינה חוקית. בכל מקום
אלפי יוזמות נרשמו ברחבי העולם, כולל קטנות וגדולות. יום הבנ"ה הוא גם יום מוכר ורשמי על ידי כמה מדינות ומוסדות בינלאומיים כגון הפרלמנט האירופי ומגוון קהילות מקומיות. סוכנויות רבות של האו"ם מארגנות אירועים מיוחדים ביום זה.
הגדרת מקום וזכויות לקהילה הלא-הטרונורמטיבית, ברחבי העולם ישנן מדינות עוינות להטב"קים+ הטוענות שבמקום המתאים ללסביות, הומואים, טרנסים* ואנשים אינטרסקסים, הם בתי כלא או הגרדום. גם כנסיות ואגודות דתיות, בעיקר ברוסיה וחלק ממדינות הבלקן, לא נרתעות מהומופוביה וטרנספוביה וגנו את הלהט"ב בכינויים מלאי שנאה כמו "מגפת קשת בענן" או "תתי-אדם".
זוגות חד מיניים יכולים היום להינשא ב-13 מדינות באירופה בלבד- וזוכים בכל הזכויות הנלוות לנישואין וזוגיות הזכאים להם אנשים הטרוסקסואלים. ישנן אחת עשרה מדינות שבהן זוגות חד מיניים יכולים, לרשום את השותפות האזרחית שלהם אך אינם זכאים לאותן זכויות כמו בני זוג הטרוסקסואלים. מצבם של הומואים ולסביות במזרח אירופה עגום במיוחד: בפולין, אוקראינה, רוסיה, מולדובה, בלארוס, אלבניה וליטא אין אפשרות של "נישואים לכולם", ואף רישום אזרחי של מערכות יחסים או שותפות אינו אפשרי. אנשים קווירים גם לא מקובלים בחלק גדול מהחברה, היחס אליהם הוא טאבו, ממשלות של מדינות רבות נלחמות על מנת למנוע מהם להיות נוכחים ומקובלים במרחב הציבורי. ברבות מהמדינות הללו, אנשי LGBTQ+ עדיין חיים בהן בהיחבא מחשש לרדיפה ואלימות פיזית.
כאשר מסתכלים על מפת העולם של האגודה הבינלאומית של לסביות והומואים (ILGA World Map) ובוחנים את המעמד החוקי של לסביות, הומואים, ביסקסואלים, אינטרסקסים וטרנסג'נדרים ברחבי העולם, קרן אדי הירשפלד מצאה 70 מדינות בהן חוקים הומופוביים הם חלק מסדר הדין הפולילי, ובהן שבע מדינות בהן אנשים להט"ב עומדים מול עונש מוות (איראן, תימן, מאוריטניה, ערב הסעודית, סודן, חלקים מניגריה וסומליה).
במזרח התיכון ובצפון אפריקה ישנו גוש מדינות הומופובי הומוגני. במושבות בריטיות לשעבר יש לעתים קרובות חוקים הומופוביים - חוקי עונשין, מושבות צרפתיות לשעבר עשו חלקן דה-קרימינליזציה (גבון, מדגסקר, הודו-סין) וחלקן שמרו על החוק הפלילי הקולוניאלי (לבנון, סנגל או טוגו) שמפליל אנשים להט"ב+.
יש גם מה שנקרא גוש אפריקאי עם חוקים פליליים הומופוביים ביותר מ-30 מדינות (חריג בולט: דרום אפריקה, המשמשת מודל לחיקוי). 20 מדינות אסיה שמעמידות לדין הומוסקסואלים ועשר מדינות קריביות (דוברות אנגלית) - איים שבהם על מעשים הומוסקסואלים מעמידים לדין. במדינות הנ"ל יום הבנ"ה בהחלט לא נחגג באופן חופשי. רַק 115 מדינות בעולם נחשבות לסובלניות או בטוחות עבור להטב"קים+.
המסקנה שלי: כל אדם שעומד על זכויות קהילת הלהט"ב+ חייב לעמוד בראש המאבק כנגד דעות קדומות, סלידה, חוסר הבנה ואפילו עוינות של החברה כנגד להטב"קים+.
המאבק לשיוויון וקבלה דורש אומץ, אמפתיה והתמדה ונועד להגן על זכויותיהם של אנשים להטב"ק+, הן בחיים הפרטיים והן בזירה הציבורית והבינלאומית. בסך הכל, אני רואה את יום הבנ"ה כהזמנות חשובה להפגנת סולידריות, רגישות חברתית והזדמנות ליזום שינויים. כל אחד מאיתנו יכול לפעול הגנה פעילה על הזכויות והכבוד של קהילת ה-LGBTQ+ וכולנו יכולים לפעול יחד למען בניית חברה בה לכולם יש זכויות שוות. הלוואי וכל אדם LGBTQ+ ברחבי העולם יוכל לחגוג את היום הזה כמו שצריך! לא נוותר על המאבק למען עולם טוב יותר, כל אחד יכול לתרום בדרכו למאבק לשוויון זכויות וסובלנות: כאדם פרטי, לבד, וגם בארגונים מקומיים ובפעילויות מאורגנות!
מאוחדים במגוון!
Auch 2024 ist der IDAHOBIT (International Day Against Homophobia, Biphobia, Interphobia and Transphobia) von entscheidender gesellschaftlicher Bedeutung. Ich sehe trotz einiger Fortschritte in den vergangenen Jahren, dass LGBTIQ+ Personen noch immer Opfer von Diskriminierung, Hass und Gewalt sind und unter nachhaltigen psychischen Folgen leiden. Radikalisierung, Populismus und die gruppenbezogene Menschenfeindlichkeit nehmen nicht nur in Deutschland, sondern in ganz Europa zu – von einem beharrlichen Antisemitismus ganz zu schweigen. Und nicht nur das: In einigen außereuropäischen Staaten wird vor menschenverachtender Entwürdigung bis hin zur Tötung von queeren Menschen kein Halt gemacht. Das schockiert mich und macht mich wütend. Was ist das für eine Welt, frage ich mich entsetzt. Ich will nicht hilflos und ohnmächtig sein. Die entscheidende Frage lautet: Wo trage ich als Teil der Gesellschaft eine Mitverantwortung an dieser Entwicklung, und welche Möglichkeiten kann ich ergreifen, um effektiv etwas gegen diese global herrschende Praxis der Verletzung der Menschenrechte und -würdigung zu tun? Und darf ich glauben, was Medien über die gepriesene, weltweite Anerkennung von LGBTIQ+ Personen verbreiten? Ich bin skeptisch und habe mich auf Recherche begeben.
Zunächst: Warum feiern wir den IDAHOBIT am 17. Mai? Das Datum wurde speziell ausgewählt, da am 17. Mai 1990 die WHO beschlossen hatte, Homosexualität nicht mehr als geistige Störung einzustufen, ein erster bedeutender Schritt in die richtige Richtung. Wofür steht der IDAHOBIT? Jedes Jahr stehen politische Entscheidungsträger, Meinungsführer, Medien und die breite Öffentlichkeit vor der Herausforderung, sich mit der dringenden Notwendigkeit auseinanderzusetzen, Gewalt und Diskriminierung gegen LGBTIQ+ Personen zu bekämpfen und integrative Gesellschaften aufzubauen, die durch ihre Vielfalt bereichert werden. Der IDAHOBIT dient nicht nur als Erinnerung an die Notwendigkeit von Akzeptanz und Gleichberechtigung, sondern unterstützt auch sozialpolitische Maßnahmen zur Stärkung der Rechte und Sicherheit von Queers.
Bereits 2004 wurde der IDAHOBIT beschlossen, um die Aufmerksamkeit auf die andauernde Gewalt und Diskriminierung gegenüber LGBTIQ+ Personen zu lenken. Mittlerweile wird die Initiative kollektiv geleitet von einer Kollaboration zwischen regionalen und thematischen Netzwerken, die sich für die Rechte von Menschen mit diversen sexuellen Orientierungen, Geschlechtsidentitäten, -ausdrücken und -merkmalen einsetzen. Dadurch werden Organisationen und Initiativen auf globaler, regionaler, nationaler und lokaler Ebene vernetzt. Auch der Europarat hat sein Engagement zum Ausdruck gebracht, Queerphobie in seinen Mitgliedsstaaten zu beenden.
Wo wird der IDAHOBIT gefeiert, und wo nicht? Laut einer Veröffentlichung von FocusOnline wurde 2023 „in mehr als 130 Ländern der IDAHOBIT gefeiert, darunter auch in 37 Ländern, in denen gleichgeschlechtliche Aktivitäten illegal sind. Tausende Initiativen sind über die ganze Welt verteilt gemeldet. Auch von offizieller Seite wird der IDAHOBIT von einigen Staaten anerkannt, ebenfalls von Institutionen wie dem Europäischen Parlament und zahllosen Gemeinden. Viele UN-Behörden veranstalten an diesem Tag spezielle Events.
Ein Blick über den Tellerrand verrät: Von Gefängnis bis Galgen reichen die Orte, die Staaten als angemessen für LGBTIQ+ betrachten. Selbst Staatskirchen, vor allem in Russland und manchen Balkanstaaten, aber auch die Mehrheit der Freikirchen, schrecken nicht vor Homo- und Transphobie zurück und verurteilen LGBTIQ+ als „Regenbogenpest“ oder „Untermenschen“. Ein Lichtblick: In insgesamt 13 europäischen Ländern können gleichgeschlechtliche Paare inzwischen heiraten – mit allen Rechten, die auch Heteros genießen. Schattenseite: Dem gegenüber stehen elf Staaten, in denen homosexuelle Paare zwar ihre Partnerschaft eintragen können, jedoch nicht dieselben Rechte wie heterosexuelle Ehen haben. Besonders bitter sieht es in Osteuropa aus: In Polen, Ukraine, Moldawien, Weißrussland, Albanien und Litauen ist nicht nur die „Ehe für alle“ oder die eingetragene Partnerschaft verboten. Queers werden auch in großen Teilen der Gesellschaft tabuisiert oder gar von der Regierung bekämpft. In vielen dieser Länder leben LGBTIQ+ aus Angst vor Übergriffen weiterhin versteckt. Schaut man sich die Weltkarte (von ILGA) zum rechtlichen Status von Queers an, so sind nach Untersuchungen der Eddy-Hirschfeld-Stiftung 70 Verfolgerstaaten mit queerfeindlichem Strafrecht zu verzeichnen, unter anderem darunter sieben Staaten, in denen LGBTIQ+ von der Todesstrafe bedroht sind (Iran, Jemen, Mauretanien, Saudi-Arabien, Sudan, Teile von Nigeria und Somalia). Daneben existieren muslimische Staaten, die einen homogen homophoben Block bilden, ehemals britische Kolonien mit mehrheitlich homophobem Strafrecht und ehemalige französische Kolonien, die das koloniale Strafrecht beibehalten haben (Libanon, Senegal, Togo). Der afrikanische Block mit Strafgesetzen in über 30 Staaten, 20 asiatische Staaten und zehn karibische Inselstaaten, in denen homosexuelle Handlungen verfolgt werden. Hier wird sicherlich nicht der IDAHOBIT frei gefeiert, und wenn, dann nur unter dem eigenen erhöhten Risiko. Lediglich 115 Staaten gelten als gefahrlos.
Mein Fazit: Jeder Mensch, der sich für die Rechte der LGBTIQ+ Gemeinschaft einsetzt, steht vor Herausforderungen wie Vorurteile, Widerstände, Unverständnis und Feindseligkeit. Es erfordert auch bei mir Mut und Ausdauer, um für die Gleichstellung und Akzeptanz von LGBTIQ+ Personen zu kämpfen und mich für ihre Rechte einzusetzen, im privaten Umfeld wie auch im internationalen Engagement. Insgesamt sehe ich den IDAHOBIT als einen wichtigen Anlass, um Solidarität zu zeigen, Bewusstsein zu schaffen und Veränderungen anzustoßen. Es liegt an jedem Einzelnen von uns, sich aktiv für die Rechte und die Würde der LGBTIQ+ einzusetzen und gemeinsam eine inklusive Gesellschaft aufzubauen, damit alle diesen Tag gebührend feiern können! Lasst uns nicht aufgeben, dafür zu kämpfen, im Privaten oder in gemeinschaftlichem, organisiertem Tun.
In Vielfalt geeint!
Wir verwenden Cookies, damit wir Dir die bestmöglichen Informationen und Services auf unserer Website bieten können. Mit der Nutzung der Website stimmst Du der Verwendung von Cookies zu. Datenschutz | Impressum
Diese Cookies sind unbedingt erforderlich, um Dir eine funktionsfähige, sichere und stabile Website zur Verfügung stellen zu können. Es werden keine personen-bezogenen Daten gespeichert.
Diese Cookies messen, auf welche Weise Kunden und Interessenten unsere Website nutzen. Daraus leiten wir dann anonyme Statistiken ab, die es uns ermöglichen, die Bedürfnisse der Website-Besucher besser zu verstehen und die Website entsprechend anzupassen und zu verbessern.
Diese Cookies ermöglichen das Anzeigen von unternehmensrelevanter Werbung auch auf Online-Plattformen unserer Partner. Personenbezogene Daten werde nicht direkt gespeichert, basieren aber auf der Identifizierung des Browsers und Internet-Gerätes unserer Website-Besucher.
Diese Cookies ermöglichen die Erfassung von Informationen zur Nutzung sozialer Media Dienste, die wir auf unserer Website verwenden. Sie sind in der Lage Ihre Browseraktivität über Websites zu verfolgen.
